פסק-דין בתיק ת"א 10027-03-09

התובעת אוחזת בשיקים, שנמשכו לפקודתה על ידי הנתבעת. התובעת הגישה את השיקים לביצוע בלשכת ההוצל"פ. הנתבעת הגישה התנגדות לביצוע השיקים. ההתנגדות התקבלה וניתנה לנתבעת רשות להתגונן בפני התביעה השטרית, שהגישה נגדה התובעת.

הנתבעת טוענת בתצהיר התומך בהתנגדות, כי התובעת הלוותה לה כספים לשם מימון הליכים משפטיים, שניהלה התובעת. התובעת נאותה להלוות לנתבעת את הכספים, כאשר הוסכם, שסכום ההלוואה בצירוף 10% נוספים ייפרע מתוך הכספים, שהנתבעת תקבל במסגרת אותם הליכים משפטיים. ההלוואה ניתנה לנתבעת במספר תשלומים, ונגד כל סכום וסכום מסרה הנתבעת לתובעת שיקים לשם הבטחת הפרעון. מלוא סכום ההלוואה נפרע על ידי הנתבעת בתשלומים ששילמה הנתבעת לתובעת. כשדרה הנתבעת מהתובעת, שתשיב לה את השיקים, היא טענה שהשיקים אבדו. בסופו של דבר, הגישה התובעת את כל השיקים לביצוע בלשכת ההוצל"פ. זאת למרות שמלוא החוב, שלשם הבטחת פרעונו נמסרו השיקים, נפרע על ידי הנתבעת.

אין מחלוקת בין הצדדים, כי השיקים אכן נמסרו לתובעת על ידי הנתבעת לשם הבטחת פרעון ההלוואה, שנתנה התובעת לנתבעת. הנתבעת טוענת, כי ההלוואה נפרעה במלואה. המדובר, איפוא, בטענת "פרעתי", שהנטל להוכיחה מוטל על הנתבעת.

כבר בפתח הדברים יצויין, כי הנתבעת כלל לא יודעת לומר, מהו סכום חובה המדוייק לתובעת, וכמה כסף לוותה מהותבעת (עמ' 4 לפרוטוקול הדיון מיום 16.10.12, שורות 22-23; עמ' 6 לפרוטוקול, שורות 3-4).

הנתבעת גם איננה יודעת בוודאות, כיצד קיבלה את הכספים מהתובעת, וגירסתה בעניין זה אינה אחידה. בעדותה בפני כב' הרשם רונן שוורץ טענה הנתבעת, כי את הכספים קיבלה מהתובעת בשיקים בלבד, כאשר התובעת מעולם לא הכניסה כספים לחשבון הבנק של הנתבעת (עמ' 1 לפרוטוקול הדיון מיום 27.7.09, שורות 17-18; עמ' 2 לפרוטוקול, שורות 6-9). על טענה זו חזרה הנתבעת בעדותה בפני (עמ' 6 לפרוטוקול הדיון מיום 16.10.12, שורות 10-13 ו-20-21). דברים אלו עומדים בסתירה לדברים, שאמרה הנתבעת בפתח עדותה בפני, שם אמרה (עמ' 4 לפרוטוקול, שורות 17-18): "זה התחיל בשנים 2003-2004 שאז התחלתי לקבל מהתובעת כספים לתוך החשבון שלי" (ההדגשה איננה במקור - נ"ש). עולה, איפוא, השאלה, האם התקבלו הכספים מהתובעת בשיקים בלבד או גם בהפקדות לחשבונה של הנתבעת?! בהקשר זה יש להפנות לדברי הנתבעת בכתב סיכום טענותיה (סעיף 5), כי כל ההלוואות הועברו לחשבונה של הנתבעת. הדברים תמוהים לנוכח הסתירות שבדברי הנתבעת עצמה בעניין זה, שפעם אחת סיפרה על הלוואות, שניתנו בשיקים, ופעם אחרת דיברה על הלוואות, שניתנו בהפקדה לחשבונה.

הנתבעת טענה בנחרצות, כי פרעה את מלוא חובה לתובעת. על טענה זו עמדה בעדותה בפני כב' הרשם שוורץ, כאשר אמרה (עמ' 2 לפרוטוקול הדיון מיום 27.9.09, שורות 16-17):

"ש. את חייבת למשיבה כספים?

ת. לא. שילמתי לה הכל".

בעדותה בפני ביום 16.10.12, לא חזרה הנתבעת על טענה זו, אלא אמרה (עמ' 6 לפרוטוקול, שורות 22-25):

"ש. את טוענת  שהחזרת לתובעת כל הכסף שמגיע לה?

ת. לא אמרתי דבר כזה. לפני שהיא הפקידה את השיקים היא עברה דרכי . ביקשתי ממנה לראות כמה שילמתי על השיק האחרון. היא היתה אמורה לכתוב את הסכומים כמה אני נותנת לה כדי שאדע כמה חוב נשאר לי. במקום להביא לי את השיקים היא הפקידה את כל השיקים" (ההדגשות אינן במקור - נ"ש).

ועוד (עמ' 6 לפרוטוקול, שורות 26-29):

"ש. אם ביקשת ממנה לדעת כמה עוד את חייבת לה, את לא יודעת כמה את חייבת לה.

ת. לא ...

ש. כמה כסף זה סך כל התשלומים שנשארו לך?

ת. למה ביקשתי ממנה להראות לי את השיק? כדי שאראה בדיוק כמה נשאר".

פרעה את החוב במלואו או לא פרעה, זו השאלה! נראה כי לנתבעת אין תשובה חד משמעית לשאלה זו.

יודגש, כי מעבר לכך הנתבעת אישרה בפה מלא, וזאת בניגוד לדברים קודמים שאמרה, כמפורט לעיל, שנותרה חייבת כספים לתובעת (עמ' 7 לפרוטוקול, שורה 5): "אני חייבת לה היום. כיצד אמירה ברורה וחד משמעית זו, שנאמרה בעדותה של הנתבעת בפני, מתיישבת עם דבריה, ולפיהם פרעה את מלוא חובה לתובעת?!

בנסיבות אלו, כשהנתבעת כלל אינה יודעת, מה הוא סכום החוב הכולל, כאשר אין יכולה לומר בוודאות כיצד הועברו לידיה סכומי ההלוואות, וכאשר היא חוזרת בה מהטענה, כי פרעה את מלוא חובה לתובעת, יש לקבוע, שהנתבעת לא עמדה בנטל המוטל עליה ולא הוכיחה, כי פרעה את מלוא חובה לתובעת, וכי אין התובעת זכאית לקבל את סכומי השיקים. לפיכך דין התביעה להתקבל.